פורסם בגליון פסיכואקטואליה אפריל 2020 של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
במרץ 2020 התפרץ וירוס הקורונה בישראל, ונוצר שינוי ברצף החיים הרגיל שהוליד אתגרים ודילמות לעולם הטיפולי. ההתמודדות היא עם הבלתי מוכר, מאיים חדש ויוצא דופן. נולד צורך במרחק ובמחיצות פיזיות מצד אחד, ועם זאת שבירה של המחיצות מהצד השני, שכן כולנו, מטפלים ומטופלים, נמצאים במצב אנושי משותף. כל אחד יכול, בעצם המפגש הפיזי, להידבק או להדביק. ההורים שבהם אנו מטפלים נמצאים מרבית היום כעת עם ילדיהם משפחותיהם, מכונסים בד' אמות, וסדרי העדיפויות ומכלול הצרכים שלהם משתנים. מטפלי הורים עומדים בפני אתגרים, חלקם חדשים, אשר אינם זהים להתמודדויות משבריות קודמות. פסיכולוגים נעים בין תפקיד המטפל שמטופליו אינם פנויים כמעט לשיח, לבין זהותם ותפקידם האישי כהורים שתופסים מקום נוכח יותר בחיי היומיום. השינוי ערער את המוכר, הציב שאלות לגבי החזקת הקשר הטיפולי ויצר דילמות מורכבות.